איך החנות
מסודרת

שישה שלבים, 58 אוספים, וכלל אחד שקובע מי מקבל עמוד בגוגל.

לפי שלב. לא לפי קטגוריה.

אף הורה לא מחפש „קטגוריה 4”. הוא חושב „הילד שלי מתחיל ללכת”.

טווחי המ״מ הם להמחשה. הערכים האמיתיים נקבעים מול טבלאות היצרן.

שלוש רמות. כל השאר — מסננים.

מידה · צבע · מחיר · במלאי — מסננים. „בנים”, „בנות” ו„תינוקות” מקבלים עמודים — הם קטגוריות ותיקות עם דירוג קיים, ולהוריד אותן למסנן זה לזרוק נכס.

והכלל שקובע מי מקבל עמוד בגוגל

אוסף מקבל כתובת רק אם יש לו ביקוש חיפוש אמיתי בעברית. מתוך 58 — 55 ייכנסו לגוגל, מול תקרה טכנית של 90. זה מונע מפולת של אלפי עמודים ריקים.

מידה וצבע. רוחב יורד.

שופיפיי מגבילה ל־3 מאפיינים למוצר. בתכנון קודם היו שלושה — מידה, צבע ורוחב — וזה ייצר 375 וריאציות למוצר מול תקרה של 100.

ההחלטה: רוחב יורד. צבע נשאר מאפיין.

לפני שמעבירים משהו

וכל ערך שלא נכנס לתקן נרשם לקובץ דחייה — לא נזרק בשקט.

ארכיטקטורה, לא תקלה

בגלישה: אוספי הדפדוף מסננים למלאי קיים — 43% כרטיסים מתים הורגים את המיצוב. עמודי המותג — עומק מלא, כי זו טענת הסמכות של היבואן מול תפליה שמציגה 334 פריטי בובוקס.

64 שדות — ושניים מהם נושאים את הכל

אורך כף רגל במ״מ, לכל מידה

זה מה שמופיע על שבב המידה. החתימה של המותג — והדבר שאף אחת מ־30 החנויות המובילות בעולם לא עושה ברגע הבחירה.

„הצהרות נאומתו” — תנאי לפרסום

מוצר בלי אישור לא עולה לאוויר. ככה מדיניות ההצהרות נאכפת בנתונים, על פני 2,618 רשומות חדשות — ולא במסמך שאף אחד לא קורא.

ההחלטות סגורות